פרשת בראשית.

אני טוענת שניתן להשתיל לאדם קטוע רגל או קטוע יד , רגל או יד ואני אסביר.

מי שעבד בפרדס יודע שניתן לחתוך ענף מעץ האשכולית ולחתוך ענף מעץ התפוז ובאותו מקום שנחתך ענף התפוז ניתן לשתול את ענף האשכולית והענף יצמיח אשכולית כששאר ענפי העץ ימשיכו להצמיח תפוזים.

עצי הפרדס למרות שהם לא אותו הדבר יש להם את אותן תכונות “בסיס”. כמו ההבדל בין בני אדם שלאדם כהה עור ולאדם לבן עור יש את אותן תכונות גופניות.

שאדם נחתך אז יש היפרדות בין חלק אחד לחלק שני של אותו אבר שנחתך, שחובשים את החתך יש הדבקות מחדש בין שני החלקים שנפרדו, כל עוד ההדבקה נעשתה שהפצע טרי כמו שאומרים.

על אותו עיקרון של חיתוך חלק מאיבר של אדם אחד והשתלתו באדם השני ניתן להשתיל את האיבר החסר, שנקודת החיבור של שני החלקים עדיין מדממים כמו שאומרים.

זאת אומרת שצריך בעת ההשתלה לחתוך מעט מהאדם קטוע הרגל, לפצוע את הרגל ולהדביק את שני החלקים ברגע הזה ממש. ששני החלקים פצועים טרי.

האדם קטוע הרגל שהשתילו לו את החלק החסר יצטרך משהו כמו חודשיים לא לזוז מהמיטה.

בעבודת האדמה זה נקרא “הלחמה”.

האדם עץ השדה..

חשוב להבין, שאתה קונה מזון מהחנות החנות היא לא העץ למאכל, מי שאוכל מהקניה הזו הוא בעל החנות שמתפרנס מהכסף שאתה קונה ממנו והוא קונה מהכסף שהוא מרויח מהמסחר איתך- אוכל. אם לא היית קונה ממנו, לא היה לו גם את הכסף לשים מזון למכירה בחנות. אם נכרות את בעל החנות, יבוא בעל חנות חדש.. גם הגבירה שטראוס יודעת שללא עובדים היא לא תוכל לייצר מזון, העובדים והקונים הם העץ הפרי למאכל.

על פי השעון הנהוג בעולם הזה היום מחולק לעשרים וארבע שעות שראשית היום מתחילה בעת לילה בעת חושך.

על פי תורתנו הקדושה, בראשית היה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ ולא היה אור והיה חושך. 

לאחר שבורא עולם ברא את האור החלה ספירת ימים על פי מועדי ערב ובוקר ועל פי הירח והשמש והאור והחושך.

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם.  כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.

השם- יְהוָה אֱלֹהִים.
הפעולה- וַיִּיצֶר.
סוג האדם– אִישׁ.
סוג היצירה-  עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים;
הפעולה– וַיִּבֶן.
סוג האדם- אִשָּׁה .
סוג הבניה: הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם.
המיקום- בְגַן-עֵדֶן.
הפעולה– וַיִּטַּע.
הציווי- לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.

והושעתי את הצולעה.

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֨יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵֽרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֨רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֨רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃ בראשית.

וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֨רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃ בראשית.

עֵ֣ץ פְּרִ֞י

עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י

אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ

לְמִינֵ֑הוּ

.

וַיַּפֵּל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָֽאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃ וַיִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃ בראשית.

עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ.

וְהָיוּ עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה בְּשִׁבְרִי אֶת מֹטוֹת עֻלָּם וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם: וְלֹא יִהְיוּ עוֹד בַּז לַגּוֹיִם וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד: וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע לְשֵׁם וְלֹא יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי רָעָב בָּאָרֶץ וְלֹא יִשְׂאוּ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל.

וְלֹא יִשְׂאוּ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם: 

וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל.

כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ: זכריה.

הָרְבִיעִי– פריצת חומות ירושלים.

הַחֲמִישִׁי– חורבן הבית.

הַשְּׁבִיעִי– כיפורים.

הָעֲשִׂירִי– צום חודש עשירי הקרוי צום עשירי בטבת– אבל על תרגום התורה.

אם צום חודש שביעי יהפוך לשמחה במובן שאינו יום של עינוי הנפש כמצווה עלינו. משמע שלא יהיה צורך בכיפורים. משמע עולם מתוקן שאין לו צורך לכפר על חטאים.

חזרה לגן עדן.

וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ: